מצוינות אומנותית

כאשר הייתה בת 12, במהלך לימודיה בבית-הספר בקריית-עמל, הופנתה לביאה מנוס לסייע לניצולת-שואה, מורה לקרמיקה שנאבקה במחלת-הסרטן. הלביאה שבתוכה התעוררה, וכך החלה את מסעה הקסום כאומנית-קרמיקה מצליחה. אתמול נפתחה ברעננה, ביוזמת המרכז לתרבות, כושר ופנאי, סדרת-מפגשים חודשית עם אומנים בעלי-שם מהאיזור. אורחת-הכבוד באירוע-הפתיחה המכונן הייתה האומנית המוערכת לביאה מנוס בת ה-81.

מאת: מאיר חוטקובסקי
14/08/2023

הערב נפתח בהקרנת סרטון שובה-לב בן 16 דקות, המציג מבחר מיצירותיה של לביאה מנוס ממסעה האומנותי המרשים בן 70 השנים. האוסף והעריכה של הסרט בוצעו בקפידה בידי אורי מנוס, בן-זוגה של לביאה, תוך שהוא שואב חומרים ממקורות שונים, שתיעדו את הההתפתחות האומנותית של לביאה לאורך השנים. לאחר הצפייה בסרט הטעון רגשית, חשפה לביאה לפני קהל-הנוכחים את הסיפור המדהים של דרכה בחיים, שהובילה אותה להיות האומנית שהיא היום.

המסע שהחל בגיל 12 נמשך בגיל 14, כשלביאה עברה לקיבוץ מעיין-צבי, שם הצטלבה דרכה עם בעלה-לעתיד, אורי. הקיבוץ, שהכיר בכישוריה יוצאי-הדופן, השקיע בתשוקתה בספקוֹ לה כבשן-קרמיקה ומרחב ייעודי להקמת חוג לילדים ולמבוגרים כאחד. בשנת 1958, בגיל 17 בלבד, יצרה לביאה פסלי-בטון לזכרו של המורה לטבע שמעון אנגרס ז"ל, שאיבד את חייו באופן טראגי בתאונת-דרכים. הפסלים הללו עומדים בגאווה בקיבוץ עד היום.

עם סיום שירותה הצבאי חזרה לקיבוץ, שם נישאה לאורי. הקיבוץ אמנם לא תמך בתחילה ברצונה ללמוד בבית-הספר (היום: האקדמיה) לאמנויות בצלאל בירושלים, אך אפשר לה ללמוד שנה בבית-הספר לגננות ולשתילה- תחום ששבה גם הוא את ליבה, ושבו עבדה באופן פעיל במשק.

בשלב הבא הרחיב הקיבוץ את תמיכתו בלביאה, כשאישר לה להקים עסק ייחודי, המשלב את אהבתה לצמחי-בית עם יצירותיה הקרמיות. מוצריה יוצאי-הדופן הוצגו בתערוכות-פרחים בחיפה, בחולון וברמת גן, שם זכתה בפרסים יוקרתיים. ראוי לציין, כי בהתאם לאתוס השוויוני שעליו גדלה בקיבוץ, יוחסו יצירותיה אך ורק לקיבוץ מעיין צבי, ללא ציון שמה.

לביאה מנוס זכתה (וזוכה) בהערכה כחלוצה בישראל על השילוב החדשני של צמחי-בית עם כלי-קרמיקה בעבודת-יד. בדבריה לקהל היא ממשיכה לחלוק את המסע שלה, ומדגישה אבני-דרך משמעותיות ואת ההכשרה שקיבלה מפַּסלים מכובדים כמו ויקטור חלבני, גדליה בן-צבי ויעקב אפשטיין, וכמו-כן, מהציירים אליהו גת ואלקלעי. השכלתה האומנותית התרחבה עוד יותר באמצעות לימודיה בבית-רוטשילד בחיפה, במכון-אבני לאומנות בבת-ים ואף בבית-הספר הגבוה לאומנות בבואנוס איירס בארגנטינה.

בשנת 1966 ייצגה לביאה את ישראל במסגרת משלחת אומנים בפסטיבל-אומנות בינלאומי, שנערך בגרמניה. היא ערכה 18 תערוכות-יחיד בארץ ובעולם, בנוסף להשתתפות ב-56 תערוכות קבוצתיות. האומנות שלה מדברת נפח, לוכדת את המהות של מסירות-חייה ושל תשוקתה ליצירתיות. כהוקרה על כישרונה ועל מסירותה, קיבלה לביאה את פרס קרן שרת לאומנים צעירים בשנת 1980.

גולת הכותרת של לביאה היא יצירת האנדרטה לזכר חיילי גדוד 405, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים*, כשאורי שימש באותה העת כסגן מפקד הגדוד. לביאה: "כמי שנשואה ללוחם, שרוב חייו שירת בביטחון המדינה ולמען המדינה, יזמתי והוצאתי לפועל, בעזרתו של אורי וושל מתנדבים נוספים, שסייעו גם בעזרה מקצועית וגם בתרומות כספיות, אנדרטה לזכר 21 חללים מגדודו של אורי במלחמת יום-הכיפורים." ואכן, לאחר מאמצים וחודשי-עבודה רבים וקשיים מרובים, הושלמה הקמת האנדרטה, ונחנכה בכבוד הראוי בשנת 2008 בנוכחות צמרת צה"ל ובני משפחות הנופלים.

המסע האומנותי של לביאה הוא עדות לכוח הנחישות, החוסן והרדיפה הבלת-מעורערת אחר חלומותיה. עם כל משיכה של מכחול ועם כל פיסת-חימר שהיא מעצבת, היא משאירה חותם בל-יימחה על עולם-האומנות, ומהווה השראה לדורות הבאים.

*הערת המערכת: בחודש הבא תמלאנה חמישים שנה למלחמת-יום הכיפורים, וכבר עתה מדברים על כך בתקשורת, ומביאים סיפורים מן המלחמה. אנו מצרפים להלן סרט מרגש, בבימויו של כותב הכתבה, מאיר חוטקובסקי. הסרט אינו רק תיעוד של פרק חשוב מהמלחמה, אלא גם מקפל בתוכו את העבודה המסוּרה והיצירתית של לביאה ואורי מנוס להנצחת הנופלים בה מגדוד 405.